<h1>ראבי"ה סימן תתקל"ה</h1>
<h2>דף מד.</h2>
נשאלתי. ראובן ואשר בני יעקב, ונפטר יעקב לעולמו זה חמשים שנה, והניח נכסים אחריו מקרקעי ומטלטלי ונשארה אלמנתו בבית בעלה יותר מכ"ה שנים, והיתה בעלת נכסים, ויצאה חוץ לעיר בכפר לדור שם, ובא ראובן (והחזיק) [להחזיק] בנכסי אביו ואמו, ואשר אחיו השיא בתו לבחור אחד, ומת אשר. ותקף חתנו של אשר לדין בחור אחד, וטען, מדוע אתה [מחזיק] בחלק הקרקע שהיה של חמי, שהכנסת בו אחרים מכוחך, הנה אשתי שהיא יורשת חלק אביה ואני בא מכוחה ואין לך חלק ונחלה בחלק המגיע לאשתי. השיב הבחור, אותו הבית עצמו מכרו ראובן אחי אשר לר' שמשון, כי אמם נשבעה על כתובתה בכפר שהיתה דרה שם, וגבתה אותו בכתובתה, ונתנה אשתו לראובן בנה, וראובן מכרו לר' שמשון, ור' שמשון נתנו לי במתנה, ואני מחזיק מכוחם בקרקע. והביא שני עדים שראו שטר גביית כתובתה, שגבת אותו הקרקע ונתנתו לראובן בנה. וטען חתנו של אשר, אחד מן העדים הוא שני בשני לראובן ולר' שמשון שקנאו מראובן והוא פסול לעדות, ואין לו כח לראובן למכור את חלקי. והראה הבחור שטר מכירה שמכרו ראובן לר' שמשון ושטר מתנה שנתנו ר' שמשון לבחור. ולפי העניין נ"ל, מאחר שהבחור הוא בא מכח ראובן ושמשון, ואחד מן העדים הוא פסול לראובן ושמשון מחמת קורבה, הבחור מקבל המתנה בטילה מתנתו, וסרח בת אשר זוכה בירושתה. ועוד, כי לא החזיקו חזקה גמורה לא ראובן ולא כל הבאים (מכחם) [מכחו]. ומקצת בני אדם אומרים, מאחר שהעדים כשרים לבחור וגם האחריות אין מוטל על ראובן ושמשון, שהעדות מועיל להבחור המחזיק, שהרי הבחור אין יכול לחזור עליהם מכח המתנה אם יטרפוה ממנו. ואני אומר, נהי נמי שאין יכול לחזור על שמשון, מיהו שמשון יחזור על ראובן. שיאמר, אתה מכרת לי באחריות, ומה שנתתיה לבחור אי לאו דעביד לי הנאה לא יהבית ליה כלום, כדאמ' גבי חזר ולקח מבעלים הראשונים בפ' שנים אוחזין [ט"ז ע"א], והשתא דאין יכול להחזיק במתנתו תחזיר לי הדמים. ומשום הכי לא מצי להעיד קרוב של שמשון וראובן, ואין בחזקתו של הבחור כלום. ועוד, דאמרי' [ב"ב מ"ד ע"א], אמר רבה בר שמואל משמיה דשמואל, המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו. הכי נמי ניחא ליה לאותו עד הקרוב להעמיד הבית ביד הבחור המקבל מתנה, מפני שמעמיד הבית בפני בעל חובו דראובן או שמשון, שימצא בעל חובו מקום לגבות ממנו. וגרסי' במסכת גיטין [פ"א ה"א] ובמסכת כתובות פרק אלמנה ניזונית [ה"ה] ובמסכת מכות [פ"א ה"ז] בירושלמי, כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולין לזה, ר' יוחנן אמר, מאחר שפסולין לזה פסולין לזה. וריש לקיש אמר, כשירין לזה ופסולין לזה. ואיתפלגון ר' חנינא ורבנן. חד אמר, יאות א"ר אלעזר, דאמר, מתני' מסייע לר' יוחנן, מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול וכו' אף שלשה, דנעשה כעדות אחת באיש אחד, בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וחד אמר, לא יאות א"ר אלעזר, נעשה כשתי כיתי עדיות, כשרים לזה ופסולין לזה. ומצאתי שפסקו הגאונים כר' יוחנן וכר' אלעזר. ונ"ל שכמו כן בכאן, הואיל שבטלה עדות קרוב ראובן לגבי ראובן בטלה נמי לגבי הבחור. ובתשובת מעשה צוואת שכיב מרע הארכתי והשויתי הירושלמי והבבלי פ"ק דגיטין, לכן קיצרתי פה. ואתם רבותי תשיבוני דעתכם. אבי מורי.
וזאת תשובתם. יפה דנת מורינו אלופינו שהמקבל מתנה לא זכה, אחרי שהעד קרוב ומעמידה בפני ב"ח דשמשון, וכ"ש שראובן חייב לפרוע לשמשון אם מכר לו שלא כדין. אבל מה שהביא מורי' מדר' יוחנן ור"ל, נ"ל, דאפי' ר"ל דמכשיר התם פסל הכא. דהתם לא אתי (ל)מי שהעדים כשירים לו מכח הפסולין, אבל הכא דבעל המתנה אתי מכח ראובן ושמשון, מאחר שהעדים פסולים להם בטלה עדותם לגבי מקבל מתנה. משה בר שלמה הכהן. דוד בר קלונימוס.
בישישים חכמה, וכל זמן שמזקינין גבורתם לא נשתה, וחכמתם קיימת ואתה רבי' לא הדביש מתיקותך ולא החמיץ עיסתך, אכן כיונת, ונראה בעיני[נו] כל דבריך. ותניא כוותיה דמר בירושלמי פרק הניזקין [ה"ג], ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי. הלך לוי ונתנה מתנה ליהודה, ובא שמעון וטרפה מיהודה. יהודה לא אזיל לגבי דלוי, דהיא במתנה. לוי אזל לגבי ראובן, דהא מכירה. (ונתנה ליהודה מתנה) א"ל [ל]לוי, ולאו מתנה יהבת, מהו. יכיל מימר ליה, בעי הוינא מיתן ליה וישלים ליה טיבו. הנדון הזה, כיון שלא הובררה ולא הוחזקה לא המכירה ולא המתנה כראוי, ושמשון יכול לחזור על ראובן, כמו שהראינו, אע"פ שבעל המתנה אינו יכול לחזור על הנותן, כדמסיק התם דאין שיעבוד למתנה. וגרסי' בפ' גט פשוט [קע"א ע"א], אמר רב יהודה אמר רב, כותבין אפי' עשרה שטרות על שדה אחת. ואוקמה רב יוסף בשטר מתנה, דלא נפיק מיניה חורבה, דאין שעבוד למתנה. ורבא אוקמה אף בשטר מכר(ו), בשטר דאין בו אחריות. ונראה דלא פליגי, מר אמר חדא ומר אמר חדא. וכיון דכותבין שטרות כאלו, ש"מ דעוסקין בתקנת מקבל מתנה, כמו לאותו שקונה בלא אחריות. וכי היכי דמייתי בפ"א דב"ק [ח' ע"ב] ובפ"א דבבא מציעא [י"ד ע"א] ובפ' מי שהיה [צ"ב ע"ב], אמר אביי, ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה, וכו'. אפי' שלא באחריות, דא"ל, לא ניחא לי דתהוי תרעומת עילווי. ובמתנה ה"ל תרעומת, שנתן לו דבר שאינו שלו. שהרי מצינו מתנה שהיא קרובה כמכר, דגרסי' במגילה פ' בני העיר [כ"ו ע"ב], אמר רב, האי כנישתא חלופי וזבוני שרי, משכונא אסור. מאי טעמא, בקדושתיה קיימה. מתנה, פליגי בה רב אחא ורבינא. חד (אמר) [אסר] וכו' עד, מאן דשרי מתנה, אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא הוי יהיב ליה, הדר הוה ליה מתנה כמכר. וקיימא לן כרבינא לקולא. והילכך גבי גזלן, היכא דיהביה נמי במתנה, דניחא ליה דליקו בהימנותא כי מכר, ולא כמאן דאמר מתנה כירושה. וגרסי' בפ' הזהב [מ"ט ע"א], אמר רב פפא, מודה ר' יוחנן במתנה מועטת, דסמכא דעתיה. והכי נמי מסתברא, וכו' עד, וקתני סיפא, נתנו לאחר אין לו עליו אלא תרעומת, אלמא אפי' כי לא מטי לידיה אית ליה תרעומת, וכ"ש היכא דמטי לידיה, שהתל בו במתת שקר. וזה הנותן מעלה על לבו שלא יהא עליו תרעומת, וכאילו עליו לפצותו, והוא בעל דין עם הבא לטרוף, ואינו פחות ממוכר שלא באחריות. הילכך עדים הקרובים לראובן ושמעון אין כאן עדות, ואין הבחור [ה]מחזיק מכוחם זוכה אם לא בעדות ברורה וכשירה. וגרסי' בסוף פ"א דמכות [ז' ע"א] גבי אילעא וטוביה, אי (אית) [לית] ליה ללוה לאו בתר ערבא אזיל. הכא נמי משעה שמת מורישן הרי הנכסים בחזקת היורש, והמוציא מחבירו עליו הראייה. והרי ראובן ושמעון באים מכח האלמנה, יקיימו שטר המכירה ושטר המתנה ויוציאו חלקו של אשר, כדאמרי' [כתובות י"ט ע"א], קיימו שטרא וחותו לדינא. והא דמייתי מפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש לא דמי. דלא מיבעיא לר' יוחנן דבטלה העדות, דהא אע"פ שהעדים כשירים לנותן ולמקבל פוסל ר' יוחנן, אלא אפי' לריש לקיש פסולים הכא, (דאפי') [דהא] מכח דראובן באין כולן. איתיה לראובן, איתנהו לכולהו. בטל שטרו וזכותו של ראובן, מהיכן יפה כוחם מכחו, דזה כמו ערב. ויעיין הרב בזה. כיון שיש כאן עד אחד שמסייע לראובן ושמעון, אי שייך הכא שבועה כי התם [כתובות פ"ז ע"ב], דעד אחד מעיד שהיא פרועה, (דמשבע') [דנשבעת] להפיס דעתו של בעל (הבית). והכא נמי, כיון דאית לן לאפוקינהו לראובן ושמעון והבחור הבא מכוחן צריכין שבועה. דהכי משמע סוגיא [ב"ב ל"ג ע"ב] דההוא דא"ל, מאי בעי' בהאי ארעא. א"ל, מינך זבנתה ואכליה שני חזקה. ואייתי חד סהדא דאכלה תלת שנים וכו' עד, אי דמי לר' אבא לחד סהדא לתרתי שנין ולפירי. ואי שייך כי האי גוונא שבועה בעד אחד, משום דלא דמי לרבה בר שרשום [שם ל"ב ע"ב], היינו אם היה אשר בחיים, והשתא דליתא מה הדין אצל בתו. ושלום הרב נצח. מאיר בר' קלונימוס. יהודה בר' קלונימוס בר' מאיר. יצחק בר' אשר הלוי.
מה ששאלתם על השבועה, נ"ל דלא דמי לעד אחד שמעיד פרועה. דהתם היא באה להוציא מכח שטר כתובתה קרקע של בעל שמוחזק בו, הילכך נשבעת להפיס דעתו. אבל כאן היא יודעת ומוחזקת ואין שייך לומר בזה להפיס, הילכך אמרי' להו, קיימו שטרייכו וחותו לדינא. כללא דמילתא, כל המוחזק בקרקע ובאים להוציא ממנו בעד אחד אין שייך שבועה להפיס, אפי' אם היה אשר בחיים. אבי מורי.
